דבר הקרניבור

איפה כאן השווארמה?

מאת יגאל גלר

האמת, קיוויתי שכקרניבור מושבע הביקור ב"חוות החופש" יספק לי אליבי מושלם. חיות זה נחמד, נכון, אבל יותר נחמד כשהן יושבות על הצלחת שלי. מצד שני, הבטחתי לעצמי לשמור על ראש פתוח. לכו תדעו, אולי פתאום תצנח עליי משמיים תובנה שאכילת בשר לא באמת הכרחית, ושבעצם כולנו שבויים בהבניות חברתיות קדומות ומוטעות.

בצעדיי הראשונים לתוך בית המלון לחיות (רפת חמישה כוכבים מינימום) תפסו את תשומת לבי החדרים הפרטיים של בעלי החיים במקום. על כל דלת היה תלוי שלט בסגנון "כאן גרים בכיף…". חייב להגיד, בעיניי המראה הזה היה קצת מוזר. לא רק שמעניקים שמות אנושיים לכל חיה וחיה, אלא גם מקום מגורים בדיוק כמו אצל בני האדם. ללא ספק, ההתייחסות לחיות בחווה לא נופלת מזו שמקבלים אורחים במלון בוטיק מפנק.

החוויה בחווה, צריך לומר, משחקת על הרגש האנושי וההומני שיש כנראה לכל אדם איפשהו. חיות חמודות ולא מזיקות רצות בין הרגליים ומנסות בכל דרך להתקרב לבן אנוש למען אינטראקציה חברתית. החשש שלי היה שברגע שאגיע לשם והטבעונים יגלו שאני קרניבור, יסתכלו עליי ככופר בן כופרים. שבמקום להתמקד בלראיין את שתי היזמיות שהקימו את החווה, השיחה תתמקד בי כפרא אדם אוכל בשר.

להפתעתי הטובה, מסע השכנוע הטבעוני וההתמקדות בי כאוכל-כל לא החזיקו מעמד הרבה זמן. יותר מזה, אני מודה בפומבי, כן, התחברתי לשני החזרזירים (במיוחד ליוסי המלך) החמודים והקטנים שנגעו לי בלב. תכל'ס, הדבר שהכי רציתי לעשות זה לקחת את שניהם ו"לאכול" אותם מרוב חמידות. רק שאם הייתי עושה את זה, כנראה הייתי מוצא את עצמי צלוב בסגנון רומאי עתיק.

ללא ספק, הביקור בחווה העלה בראשי מחשבות נוגות על החיות. על העובדה שלא הכרתי אותן כך, במצבן הטבעי, כשהן מאושרות ומשחקות עם כולם. כיף לראות יצורים חמודים משחקים אחד עם השני כמעט כמו בני אדם. החוויה אדירה ושווה.

בשורה התחתונה, אמליץ לכל אחד לבקר בחוות החופש, כי בסופו של יום אין אדם בעולם שיתנגד להיכרות אישית עם מי שבדרך כלל מוגשים לנו מחוממים וטעימים. מה שכן, היה לביקור חיסרון אחד בולט מאוד: לא הצלחתי למצוא שווארמה אחת טובה באזור כדי "לעכל" את המראות החמודים.